<h1>ראב"ן שו"ת סימן ע"ו</h1>
<h2>דף מו:</h2>
שאלני חתני ר' שמואל הא דאמר רב נחמן מניין שאין נזקקין אלא לתובע תחילה, ופי' רבינו שלמה זצוק"ל כגון שטען ראובן לשמעון מנה לי בידך ושמעון משיבו תפסת משלי יותר החזירהו לי ואתן (לה) [לך] מנה, בתחילה נזקקין לטענת ראובן להוציא לו מנה משמעון ואחר כך נזקקין לטענת שמעון לדון על דבר התפיסה. וקשיא ליה למה לא נאמן הנתבע לומר תפסת משלי ולהכי אני מעכב המנה, מה אם ירצה לומר להד"ם, ומיגו דמצי למימר אין לך בידי כלום כי אמר נמי יש לך בידי ואני מעכבו על שתפסת משלי יהא נאמן בשבועה, כדאמרינן [ב"ב ל"ו.] בהנהו עיזי דאכלי חושלא בנהרדעא ותפסיה מרי דחושלא וטען עד כדי דמיהן מיגו דמצי אמר לקוחות הן בידי. והשבתי לו דע לך כי דברי רבינו כנים ונכוחים ואף דבריך נכונים ודברי שניכם מתקיימים, כי מה שאמר הוא שמוציאין מן הנתבע תחילה לאו מוציאין ממש אלא דנין להוציא, וכגון שיש לתובע שטר על המנה שאין הנתבע יכול לכפור (בדיני) [פותחין בדינו] מיד לתת לו מנה, ואח"כ פותחין על התפיסה שאם מודה בה התובע אומרים לו השב או שלם ואם כופר משביעין אותו, אבל הנתבע לא ישבע דכיון דאית שטר לתובע על המנה לא מצי הנתבע לכפור הילכך לא מצי תפיס בשבועה דליכא מיגו, דלא דמי לתפיסת העיזים דיכול לטעון לקוחות [הן בידי] ואיכא מיגו. אבל אם אין שטר לתובע על המנה, מיגו דמצי טעין הנתבע אין לך בידי כלום כי טען נמי יש לך בידי ואני תופסו [ב]כך וכך שתפסת משלי נאמן בשבועה כדינא דהנהו עיזי. ומיהו הכא כשפותח הדין נזקקין לתובע תחילה ואומר פלוני תבע מפלוני מנה והודה לו נתחייב בהודאה אלא שטענו שתפס משלו כך וכך שוה המנה וישבע שכן הוא ונפטר. וכן אם שניהם כופרין, שהנתבע כופר במנה והתובע כופר בתפיסה, נזקקין תחילה לתובע ופותח הדין על הנתבע לישבע על המנה ואחר כך פותחין על התובע לישבע על כפירת התפיסה, ומשביעין תחילה הנתבע ואחר כך התובע ולא מצי אמר נתבע איני נשבע עד שישבע הוא תחילה, כי כן הדין שנזקקין לתובע תחילה בין לפתוח דינו בין לפסוק דינו.
